חלון הרוואה ,מושקע משהו
רצינו לקום מוקדם, אבל זה לא קרה אז רצינו לוותר
ואז האוטו הוא זה שהוביל אותנו לעזריאלי , נשבעים!!!!
אלוהים איזה תור ב 10 בבוקר,
מה לא נעמוד? נעמוד!
מתקדמים...לאט אבל מתקדמים
ממש כמו התור בלונהפארק...
אנחנו חייבים להגיד שככל שהתקדמנו הזמן עמד מלכת ואז התקדמנו יותר ויותר לאט
3 שעות בתור, כמו נצח.
והאנשים שיוצאים החוצה עם השקיות ומוציאים לך את הלב עם כפית, כל בנאדם שיוצא הכפית חופרת לך עוד גומה בלב .
עוד שמלה שלקחו ולא תהיה כולה שלנו כדי לרכוש, עוד נעליים שהלכו עוד משקפיים שנעלמו, ולא יהיו שלנו לעד!
MAKE IT STOP!
מה נעשה בפנים? מה ניקח? מה ישב עלינו יפה?
אהעאהאהה רק רבע שעה גאד דמאט אלבז תראה מה אתה גורם לנו לעשות!
למה באתם?
למה באתם 2
נדמה שהכניסה פנימה עוד יותר מתישה,
מותר לקחת מה שרוצים אבל אין דרך חזרה למתחם!
מיד הרמנו הכל! הכללללללללללל! תנו לי הכל! מה שיש לכם! ידיים למעלה!
הגביע הקדוש במתחם
ואז התור למלתחות, שהיה נראה יותר גרוע מהתור בחוץ.
ומלתחות זה לחלשים, אז התפשטנו באמצע החנות.
זורקים את הכל לצדדים , מנסים שמלות, מנסים לסגור ריצ'רצ'ים, ממהרים לעבודה!
מה ניקח
צהוב?
ורוד?
אדום?
כחול?
הכל!?
החלטה מהירה ,החלטה מהירה, החלטה מהירה.......ורוד!
לא!
כחול!
ורוד!
טוב ורוד....
רצים לקופה.
נדמה שהתור הכפיל את עצמו כי גם כל האנשים שלא קנו לנווין עומדים בקופות גם הם.
וכל אחד ששכן קנה לנווין, לוקח שנתיים לארוז לו (ולכל אחד יש ערמה של פריטים).
ורוד?
מה ורוד!
כחול! יו אידיוט!
חוזרים מהר מקווים שיש את המידה במתחם ומחליפים.
רצים לקופה.
ומחכים.
ומחכים.
ומחכים...
וזיכויים....
ועטיפות...
וריבים.
ואנשים.....
ואלוהים כבר 2!
והחניה! דופקקקקקקתתתתת (50 שקל הלכו לפח)
בסוף שילמנו ויצאנו מרוצים ,
השקית מרשרשת.
העטיפה קורצת.
והחיוך מתוח.
*לא עושים את זה שוב בחיים!
