באתי, קניתי - החזרתי/התעוורתי

היה הייתה פעם חגורה שנקנתה בסניף של זארה ברמת אביב, החגורה נרכשה עקב יאוש רב וגחמות של הרגע

"נו מילא" שמעה החגורה בעוד שהיא נלקחה מהמדף על עבר הקופה.
החגורה החביבה הגיעה אל מקום מבטחה אשר הוא חדרה החדש, היא עדיין הייתה בשקית הכחולה הנושאת את שם המותג והרגישה שסוף סוף היא מגשימה את יעודה - היא נפרדת מגברת שקית ומתחילה להיות פריט אופנתי ולאבזר בכל כוחה את העלמה אשר שילמה בעבורה ממיטב כספה, אלא שבעודה מונחת בשקית הקרירה ומתרגשת מהמעמד החדש שלה היא שומעת זעקות וצרחות של חרטה! "לאאאאאאאאאא! אין מצב!!!!, אעהאעהאה העיניים שלי מדממות!!!"

החגורה הצעירה מתחה את חוטיה ונעמדה בזמן שהיא מנסה להציץ ולהבין מה קורה, אלא שהשקית החלה להיטלטל מצד אל צד והחגורה מצאה את עצמה במקום חשוך אשר נקרא תא המטען. היא חיכתה וחיכתה עד אשר תזכה לראות אור יום כי מאסה בחושך המשעמם שהזכיר לה את המסע המפרך שעשתה מסין.

ואז ביום גשום וקריר אחד התא מטען נפתח, שומר ממורמר הציץ פנימה ובום במהירות התא נסגר כך שאפילו היא לא הספיקה לפתח ציפיות שהנה הכל בסדר והיא סתם חגורה פרנודיאית. אחרי דקות קצרות וחריקת בלמים אחת התא שוב נפתח, השקית נחטפה מהר והחגורה הרגישה שהיא מזהה את המקום, כן, שוב קניון רמת אביב ושוב סניף זארה, החגורה הפכה בוכיה ותוך רגע מצאה את עצמה זרוקה על הדלפק חזרה בסניף.

"אני רוצה זיכוי" שמעה בזמן שראתה הכל מטושטש, היא רצתה לשאול "למה? מדוע? מה אני כבר לא אופנתית? תנסי אותי גאד דאמט!"

אבל זה היה כבר מאוחר מידי. היא לא רצתה בה יותר. הכל בגלל שאחותה התאומה של החגורה נרכשה כבר על ידי בלוגרית מזעזעת אחרת, שהשחיתה, זיהמה וחטאה בשילוב שהרס כל אופציה שהבעלים שאפשר להגיד כבר הקודמים של החגורה יכלה לעלות על דעתה.

זהו אבוד!

מוסר השכל:
פעם הבאה לפני שאתם קונים משהו בחופזה, תראו שאתם באמת אוהבים אותו לא משנה כמה אחרים יכולים להשחית יש לכם עדיין מקום בלב אליו..

נ.ב השכל
תסתכלו ימינה ושמאלה ושוב ימינה לפני שאתם חוצים את הכביש.

התמונה מכאן