חשבתם שרק הילדים הפריקים משתכרים בסנטר?

בשנה שעברה, יצא לנו להיות יחסית הרבה בדיזינגוף סנטר, אפילו אפשר להגיד שעל בסיס יומי.
וכל פעם זה הטריח אותנו ללכת למקומות אחרים בגלל שלא היו מרוכזות שם כל החנויות שהיינו צריכים, אבל אחרי שפתחו בדיזינגוף סנטר את המתחם המותגים החדש ובכלל אחרי נוספו לקניון כמה חנויות דיי שוות, הכל הסתדר..

השבוע באיחור של שנה בערך, נזכרו לחגוג ולהשיק את המתחם, יצא לנו להגיע לשם גם בגלל שהוזמנו דרך הבלוג וגם דרך העבודה. תיארנו לעצמינו שחוץ ממינגלינג של התעשייה לא באמת יש לאירוע הזה עצם התקיימות, כי כולם כבר היו ומכירים את המתחם אבל כנראה יש תקציב שעדיין לא בוזבז אז יאללה בואו נפנק את כולם בסושי ובהופעה של אסף אמדורסקי!!! ואו!

ועל הדרך גם יצא לנו לפגוש שוב כמה מהבלוגרים שנוכחו שם ובהחלט היה נחמד! אז תודה ליוד,לקרן ,לנוגה, לספי וליעל רגב שאירחו לנו חברה אופנתית !

צילמנו לכם כמה תמונות שלא תרגישו מקופחים, תהנו. ובשביל שתיכנסו לאווירה לחצו PLAY

חקוקים על שמינו!

אחרי שעמלנו קקקקקקקשה, קשההההה, קשההההההה..

התוצאות:
יבלות ברגלים? חקוק על שמינו!
כאבי שרירים? חקוק על שמינו!
חור בכיס מהחשבון חניה? חקוק על שמינו!
כאב ראש? חקוק על שמינו!
טראומה מהילדים המפחידים של הסנטר בשעות לא שעות? חקוק על שמינו!

מה עוד על שמינו?
הזוגות הבאים:התמונות מכאן, כאן, כאן וכאן

דם, יזע ודמעות: אירוקה & Boiler blog

בחמישי יצאנו לתפוס אנשים אופנתיים בדיזינגוף סנטר ולצ'פר אותם בזוג משקפיי שמש דנדשות של אירוקה לרגל הפתיחה המחודשת של החנות בסנטר.
כל הזמן הזה בחנות גרם לנו להזיל ריר על כמה וכמה זוגות משקפי שמש שעשו לנו פרפור חדרים/פרוזדורים בלב, האשמים במעשה הם: גוצ'י, ארמני(באופן מוזר) והYSL השם יקום דמו ונאמר אמן!(אמן)

דיזינגוף סנטר מבסס את מעמדו כמקום הכי אופנתי בארץ, תגידו מה שתגידו, שכבר נמאס מהמקום הזה ושהוא נראה מיושן וזוועתי, אבל מה לעשות אנחנו בישראל ולא בצרפת או באיטליה ואנחנו פה רק 62 שנים (או 100/דורי דורות תלוי את מי אתם שואלים) ומה לעשות להם יש פור תרבותי של מאות שנים ומי יודע אם בכלל עוד אפשרי בתקופה הזאת שכבר אנחנו מושפעים מהעולם ונמצאים איתו בזמן אמת לפתח סגנון תרבותי יחודי רק לעצמינו.(באסה לנו)

תחשבו על זה, אם תל אביב אופנתית אז מתחם דיזינגוף, קינג ג'ורג', שנקין וכל הרחובות המקבילים מאגדים בתוכם המון, המון אנשים מעניינים עם סגנון אישי, אז הסנטר הוא מין מקום שכל אותם אנשים זורמים אליו ובלי לשים לב נוצר לו מרכז עליה(יש יגידו מיקרו קוסמוס) לרגל של עם ישראל האופנתי על גווניו.

אז שוטטנו, שוטטנו ותרנו אחרי המעניינים והאופנתיים עד 10 בלילה!(אל תשאלו כמה כסף לחניה זה)
וצ'יפרנו אותם בזוג משקפיי שמש חדשים של אירוקה!!!

לא רק אנחנו לקחנו חלק הפרוייקט הזה אלא עוד מספר בלוגרים, מאהובים על ספי בבלוגספירה הישראלית, לצפייה בתצלומים נוספים של שאר הבלוגרים אתם מוזמנם ללחוץ כאן לדף הפייסבוק של הפרוייקט.

והתמונות לפניכם:
ויק: מורן:

לידיה:

רום:

ג'ני:

דנה:

אריאל:

עמיר ודנה:

חובבנות לשמה

מכירים את זה שכולם צוחקים כמה מיושן ערוץ אחד?

ושכל התקלות שם כי כולם זקנים, יוז'ורים ולא יודעים לעשות טלוויזיה כמו שצריך. התוכניות שלהם משעממות את הצורה ובקיצור הם מצדיקים את הטענה?

.

ומכירים את זה שיש רשתות אופנה שלא פלא שאף אחד לא באמת קונה שם לא משנה כמה הם ישקיעו ביחסי ציבור, בפרזנטורית, במודעות, במיתוג החדש שאומר כמה הם אופנתיים ובקיצור לא תיכנסו כי אתם יודעים שיש שם בגדים של דודות יבשות?

.

אז בגלל זה לא התפלאנו לראות את השלט הבא מתנוסס לו בדיזינגוף סנטר בגודל ענק כאילו כלום:
אתם יודעים כמה ידיים תמונה צריכה לעבור בשביל להגיע להיות מודעה? מה, אנשים עיוורים?!

אוקיי אז על הסט יש את הצלם שאחרי שהוא מצלם לרוב הוא עובר על התמונות עם הסטייליסט והצוות של האיפור ושיער שכל אחד רואה שה"חלק" שלו בתמונה תקין, אחרי זה יש את הארט דיירקטורים וכל הצוות של המותג, אחרי זה אחרי שהתמונות נבחרות הן עוברות ריטוש, לרוב אצל הצלם אבל אחרי זה עוברות לגרפיקאי חיצוני שיעשה את המודעה.

.

התמונה גם עוברת בישיבת צוות של המותג וכד' מה לעלות לפרסום, מתי ואיך ואז הדפסה, תלייה ועוד הרבה כאב ראש!!!!!

אז אתם מוכנים לסביר לנו איך יוצא שדווקא למשביר לצרכן יש את השלט הזה שכל הסיכות והקליפסים המצירים למורן אטיאס את הבגדים מאחורנית ולא הורדו בעריכה ובריטוש? אה?!

פשוט הצדיקו את הסטיגמה.. חבל, גם ככה זרקו על זה הרבה כסף..

*את החיצים כמובן שאנחנו הוספנו בשביל למקד אתכם על הביזיון.

פלסטיק ג'וק

עשר בבוקר יום שישי והטלפון מצלצל בחפירות על!
סינון ראשון – עבר בהצלחה!
סינון שני – ניתקנו בפנים..
סינון שלישי – כשלון חרוץ, אבל לפחות צווחנו שאין לנו כוח לקום וללכת!(לא עזר..)

סיימנו את כל התארגנות הבוקר, זרקנו על עצמנו משהו אחר לגמרי ממה שתכננו כי הז'קט היה בכביסה ויצאנו מהבית.

אוקיי, הכניסה למתחם הפלסטיק שוק עברה בשלום, הסתכלנו על כל מיני דוכנים, בחנו מה יש פה ומה יש שם, הכל נראה לנו אותו דבר.. היו כמה דוכנים שווים של אביזרים וכמה פריטי לבוש לא רעים בכלל, כולל ז'קט תחרה שלא רצה להסגר עלינו לא משנה מה..

ניסינו לצלם כמה תמונות אווירה לבלוג אבל נתקלנו בסירוב עקב פחד מהעתקות, השאלה ממי? גם ככה כל מעצבי התכשיטים א.נמצאים שם ב.מעתיקים גם ככה בגסות ובברוטאליות אחד את השנייה ותוקעים מחירים הזויים על חתיכות ג'אנק אז מזה הם מפחדים? שיצלמו את מרכולתם? אוקיי.. רצינו לפרגן ולא הסכימו שנתעד את הדוכן = באסה להם..תמיד החלפנו בנינו ובין עצמנו את המילה שוק - בג'וק כמשדכים אותה ל"פלסטיק / מעצבים" (לדוגמה – פלסטיק ג'וק / ג'וק המעצבים), למה? כי תמיד זה מזכיר לנו את הביובים וזוהמה העיצובית שיש בכל המקומות האלו.. אז אי לכך ובהתאם לזאת יצאנו מפלסטיק שוק עם תכשיט המצייג הכל - טבעת ג'וק "מזהב" של המותג doberman ועל הדרך ראינו ארנקון קטנטן וחמוד של Ellen Ruben עם רק מקום לכרטיס אשראי ושסוגר לנו את הפינה לערבים ויציאות ששום תיק לא מתאים לנו.

משם חתכנו לסנטר ועשינו שופינג אמיתי..

הפלסטיק שוק(ג'וק) התקיים היום(שישי) ומחר(שבת)

ב"קיבוץ בעיר"(הווילה סוקולוב לשעבר) רח' קפלן 4 פינת אבן-גבירול (בית העיתונאים), ת"א.

קפצו לבקר, למרות כל הקיטורים היה נחמד, באמת..

אל תיכנעו לבינוניות

חבל, חבל שהלכנו לדיזנגוף סנטר ביום שישי, תאמינו לנו - זה לא מגיע לנו. היינו ילדים טובים כל השנה, כמעט צמנו ביום כיפור ואפילו סנטה הביא לנו מתנה!

זה התחיל שנכנסו לקסטרו(כן, גם אנחנו שאלנו את עצמנו למה לעזאזל נכנסו לשם!) וראינו את שמלת התיונים המפורקת משהו של מר לבנה, שמישהו יעמיד את זה כמו שצריך, גאד... שוב הזדעזנו ממרכולתם של קסטרו, אלוהים יודע איך הם רשת מצליחה עם כל הסגנון סבנטיז בשקל שלהם.

משם המשכנו לTOP SHOP. אחרי שיצאנו מהחנות נשבענו שאם נראה עוד בגד אחד פרחוני\זוהר\ילדותי נרוץ לשירותים להקיא את הקפה של הבוקר. הזדעזענו לראות חגורת ניטים שקנינו בזארה ב 90 שקלים בתחילת העונה מככבת בשלל צבעים במחיר שעוררתי של לא פחות מ 250 שקלים!

גם קניתם מאותו מפעל בסין וגם הפקעתם מחיר?
החלטנו ללכת לכוון מנגו, אבל בדרך פשוט חשכו עינינו, היה שם מין פסטיבל-בגדים-מכוערים-במחיר-מופקע ודוכני אקססוריז ובגדים. השלט המבטיח באחד מהדוכנים אמר "שמלות רק 500 שקל". חשבנו שהגענו לגן עדן של סיילים!
רק 500 שקל בעבור סמרטוט מנצנץ, בסוף עונה, בדוכן עלום שם וללא תא הלבשה בלובי של דיזינגוף סנטר?
?how lucky are we

היריד הזה המשיך בכל רחבי הסנטר, ראינו רק עוד ועוד שמלות מבדים של 10 שקלים למטר + 3 כפתורים בחצי שקל ובגזרה מפוהקת שראינו בפעם האלף שכמובן נטולת בטנה.. בטח משי חוג'ה הוציאה לה גזרה - אחרת מי יסביר את החובבנות?

סיכות לראש שמורכבות מכפתור מוזהב ומודבקת על סיכת סבתא. כל מיני שרשראות\קשתות מחלקי תחרה קנויים שחיברו להם שרשרת בצורה הכי חובבנית שיש והופ! 130 שקל! - אנחנו כבר מתים להיות הבעלים הגאים של שרשרת מחלקי מפה ארוגה - כזו שסבתא שלנו שמה על הטלוויזיה ושכל חברינו יתקנאו בנו..
סגנון החלקי מפות הוא בכלל כל כך פופולארי וכל כך שיקי שצריך רק מעצבת אחת שתמכור את זה..
אבל בסנטר? לא! צריך לפחות 10 דוכנים שונים שמוכרים את אותו הדבר בוריאציות שונות בכדי שנוכל להשיג חלקי וילון בכל הצורות! איזה כיף!. מעניין איך רק על וילון אמבטיה מתחרה הן לא חשבו..

סוף סוף הגענו למנגו אבל לא היה כלום. רק שוק של סופעונה. משם ברחנו היישר לזארה – לפחות שם נחנו מהטירוף..

הרגשנו חנוקים מידי אז החלטנו לעשות טיול לאורך רחוב דיזנגוף.
כמובן שהסיוט פשוט המשיך.. לכל אורך הרחוב היו עוד דוכנים של תכשיטים.
החלטנו לשאול כמה עולה טבעת רק כדי לקבל פרספקטיבה
"כן זה כסף מצופה זהב.. עם אבן גראנט.. 320 שקלים"
תהינו לעצמנו - כסף - זול, לצפות את זה בזהב - גם לא מי יודע מה יקר..
גראנט - זה גם לא בדיוק יהלומים אז למה נראה להם שבאמצע הרחוב אנחנו נוציא מכיסנו 320 שקלים?!

אנחנו פונים אל הלב של כל אותן מעצבות בכככככאילו, שסיימו אתמול את שיעור התפירה\הדבקת חרוזים\מקרמה במתנ"ס חביבה.
המייצגים העלובים שלכן לא עושים רושם על אף אחד! ובטח לא מחירים המופקעים שאתן תוקעות על הפריטים העלובים שלכן.. המחיר המופקע לא זה לא ישווה לכן יוקרה אז בבקשה קצת יצירתיות, קצת השקעה, קצת מחשבה מחוץ לקופסא ואולי איזה קונספט נחמד..? אנחנו רוצים לפרגן לכל אותם אנשים שיוצרים אופנה במחוזתינו, אבל מה לעשות שאין למי?

*אנחנו מצטערים בפני קוראינו שלא צילמנו את המאורע, אבל אנחנו מניחים שאתם יכולים לתאר לעצמכם.