זה התחיל בתור של 10 אנשים בערך לכרטיס(כי הרוב היו עיתונאים שקיבלו אותם בחינם), היו כמה ריבים עלק מנומסים על המקום בתור, מסתבר שגם אחרי 60 אנשים לא מתבגרים - במיוחד אם הן זקנות מנותחות, גם מסתבר שלהנפיק כרטיס לוקח לפחות 7 דקות לכל בנאדם בעוד אחת העומדות בתור צורחת לתוך תא הכרטיסן "זה סקנדללללללללל!!! איך זה שיש פה רק אחד שמנפיק כרטיסים!" בהחלט סקנדל כזה לא נראה מאז השימוש האחרון במילה, שנעשה כנראה הרבה לפני שנולדנו.
45 דקות של מילמולי צרפתית מתורגמות למילמולי אנגלית בקול נשי מאנפף, מזל שהצטרפו לבלילה הזו הכתוביות בעברית באמצע הסרט - הכי טוב באמצע הסרט!
הרבה אינפורמציה לא קיבלנו מהסרט הזה, אבל זכינו לראות כמה קטעי ארכיון מרגשים, לדוגמה את מעיין קרת עומדת מול סאן לרוווווו בסטודיו עם שמלה מהאגדות שכתר לראשה ושתי ילדות קטנות לצידה, בהחלט הדביק לנו חיוך. סצינות דוקומנטריות של המעצב יושב על ליד שולחן העבודה שלו ועסוק ברישומים ואיורים שיהוו את הבסיס לקולקציה הבאה שלו, בלי הרבה רעש וצלצולים הסקיצות הפשוטות יחסית שלו הפכו לאבני דרך.
שולחן העבודה המפורסם של YSL:
סאן לורן אומר אל תוך הסרט שנמאס לו לעשות קולקציה אחרי קולקציה, שהשמלות שלו נולדות ומתות בכל עונה, והוא בכלל רוצה לעשות שמלות מתי שבא לו ולא כי צריך, הוא רוצה לפרוש ולראות אם בכלל בא לו לעשות שמלות... לגמרי הבנו אותו.המעצב שהתחיל את דרכו המקצועית בגיל מאוד צעיר כיד ימינו ויורשו של כריסטיאן דיור גרמה לנו להתפעל מהתעוזה והכוח שלו, איך ילד בגיל כל כך צעיר(15) מתמודד עם זה כל כתפיו?
בסיס הסרט הוא המון קטעי וידאו מבוימים של נשים יפיפיות המסתובבות בין בתיו השונים של סן לורן, לבושות בבגדים שעיצב לכל אורך השנים, בגדים מרהיבים שבהחלט היו פורצי דרך. שתיקת הנשים בסצינות אלו מעצימה את עבודתו של סאן לורן ומראה לכולנו שאכן מדובר באחרון מעצבי העל כפי שהגדיר עצמו.
קטע מן הסרט:
אחרון מעצבי העל:לאחר סיום הסרט התקיימה שיחה קצרה עם מחברת הביוגרפיה של סאן לורן ועורכת המגזין סטילטו לורנס בנהיים, אנחנו לא יכולים להגיד שלמדנו הרבה מהשיחה איתה שם וחבל, בהחלט היה יכול להיות דיון מעמיק..
בתמונות; לורנס והביוגרפיה שחיברה על סן לורן:
"שאתה מגיע לפסגת השאיפות שלך בגיל 20 זה עשוי מאוד להקשות עליך" - איב סאן לורן:לצפייה באיך התלבשו המוזמנים להקרנת הסרט לחצו כאן
7 תגובות:
אח כ"כ רציתי לראות את הסרט.
הלכתי לסנימטק בערך 3 פעמים בשביל כרטיסים וכל פעם אמרו לי לחזור לשווא.
ראינו אצלך בבלוג שרשמת שאת מתכוונת לפקוד את הסרט וגם חיפשנו אותך בין קהל הצופים..
כנראה שבאמת יש משהו דפוק באזור הקופה של הסנימטק, את לא מבינה מה הלך שם! עדיין המילים "סקנדל" ו"אני פנסיונררררר" מהדהדות באוזנינו..
נהניתי לקרוא את הרשמים מהסינימטק... משעשע! ובכלל אחלה פוסט :)
תודה על המחמאות, עזרת לנו להכריע סוגייה שהתחבטנו בנינו לבין עצמנו לגבי הפוסט ואנחנו שמחים להגיש לחצי השני שלנו מלח בזמן שהיא אוכלת ת'כובע!
:)
הבאתם לי חשק לראות את הסרט יותר ממה שרציתי חח
שבוע טוב!
הסרט הדוקומנטרי ביום שבת על איב סאן לורן בסינמטק ירושלים גם הוא לא הניב יותר מידי מידע לא ידוע והראה בעיקר מדידות בסטודיו שלו. והרבה נשים מבוגרות באולם וגם בחור קצת מוזר שלא הפסיק לדבר לעצמו עד שהאולם חשך...
אגב, הוא תפס את מקומו של דיור כראש חדר העיצוב בהיותו בן 21, כשדיור מת... אבל ללא ספק צריך אומץ בשביל לעזוב הכל בגיל 15...
מבדר לדעת שהקהל גם בהקרנה שהיית נוכחת בה היה האממ.. מוזר? לפחות יוצאים מההקרנות של הסרט הזה עם כמה חוויות..
אנחנו יודעים שהוא היה בן 20(!) שהוא ירש את מקומו של דיור אבללללללללל לעזוב הכל בגיל 15 ולהגיע ככה לבד זה בהחלט משהו בלתי נתפס.
באסה לו שהיה צריך לעשות צבא אחרי שהגיע למעמד הזה בדיור..
הוסף רשומת תגובה